החלטה בתיק בר"ע 26144-05-13

1.         לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת דגית ויסמן; ב"ל 11373-04-11 וב"ל 31560-04-11), בו נדחו ערעורים שהגישו המבקש והמשיב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים נפגעי עבודה (להלן גם הוועדה) מיום 23.2.11.

2.         המבקש נפגע בברך ימין ביום 14.2.08, בתאונה שהוכרה כתאונה בעבודה. לאחר שבשתי הזדמנויות קבעה הוועדה כי לא נותרה למבקש נכות בגין התאונה, ניתן ביום 14.12.09 פסק דין בו נקבע כי עניינו יוחזר לוועדה על מנת שתתייחס לחוות דעת ד"ר ברנע, ותשקול שוב את עמדתה.

            הוועדה התכנסה על פי הוראות פסק הדין וקבעה למבקש " לפנים משורת הדין" נכות בשיעור של 10%, בתוספת של מחצית לפי תקנה 15. המשיב ערער על החלטת הוועדה, וביום 5.1.11 ניתן פסק דין בו נקבע כך:

"הוועדה נדרשת לשוב ולבחון את עניינו של המערער (צ"ל המשיב - ר.ר.), וככל שהיא סבורה כי יש להעניק למשיב אחוזי נכות, לעשות כן רק על סמך ממצאים ברורים שיפורטו בהחלטתה. ככל שהוועדה תמצא לנכון שיש מקום להעניק למערער אחוזי נכות על סמך ממצאים מוכחים, תעשה כן על פי סעיף ליקוי מתאים לפגימה ממנה סובל המערער ותנמק החלטתה גם בעניין זה"(ב"ל 23268-07-10; השופט יצחק לובוצקי, להלן גם: פסק הדין הקודם) .

עוד נדרשה הוועדה על פי הוראות פסק הדין הקודם, לשוב ולבחון על סמך נתונים מוכחים שיפורטו על ידה, האם קיים למשיב מצב קודם בברכו, כמו גם את הפעלת תקנה 15. זאת, תוך הנמקה והתייחסות מפורשת לשאלה האם הנכות מהתאונה היא שהביאה לירידה ניכרת בהכנסות המבקש.

3.        בהחלטה מיום 23.2.11 קבעה הוועדה למבקש נכות בשיעור של 5% לפי סעיף 35(1)א-ב מותאם, והגדילה את נכותו במחצית על פי תקנה 15, כך שנכותו הכוללת הועמדה על 7.5%.

שני הצדדים הגישו לבית הדין האזורי ערעוריהם על ההחלטה. לענייננו יש רלוונטיות לערעור המבקש, בו נטען כי הוועדה לא נימקה כנדרש מדוע הפחיתה את נכותו מ-10% ל-5%.  בית הדין דחה בפסק דינו את שני הערעורים. בדחותו את טענות המבקש קבע בית הדין  בפסק דינו כי הוועדה דנה בכל הנושאים שנדרשה לפי פסק הדין הקודם ונימקה החלטתה. מכאן בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש.

4.         בבקשת רשות הערעור נטען כי לא ברור מדוע הוועדה הפחיתה את נכותו של המבקש מ-10%  ל-5%. הוועדה לא ביצעה בדיקה חדשה, לא הונחו בפניה מסמכים חדשים, והחלטתה בדבר הפחתת אחוזי הנכות אינה מנומקת.

5.         לאחר שעיינתי בפסק הדין מושא הבקשה, בפרוטוקול הוועדה, בנימוקי הבקשה ובכלל חומר התיק, לא שוכנעתי כי נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי המצדיקה מתן רשות ערעור.

6.         בפרוטוקול הוועדה מושא הבקשה ניתן ביטוי לדיון ולהנמקת הוועדה לעניין הפחתת אחוזי הנכות, בדברים הבאים:

                       " הועדה עיינה בפס"ד ועיינה גם בפרוטוקול ועדה מיום 26.11.08, שם נבדק ע"י הועדה. הבדיקה נעשתה לאחר החלפת הברך בתאריך 26.5.08. לפי ממצאי הבדיקה 'נוזל חופשי מועט בברך ימין, צלקת ניתוחית אורכית באורך 8 מ"מ הצלקת תקינה, יישור מלא, כיפוף °105 ברך יציבה גם לצדדים וגם לכיוון אחור קדמי. אין דלדול של שריר ארבע - ראשי'. עצם העובדה שקיים נוזל חופשי אומנם מועט 6 חודשים לאחר הניתוח מעיד על פעילות פתולוגית בברך. כלומר שקיים תהליך תגובתי פעיל ושהברך עדיין לא החלימה מהניתוח.

                        ....... ממצאי הבדיקה שנעשתה לאחר ניתוח והמעידים על פעילות פתולוגית בברך מזכים את התובע ב - 5% נכות לפי סעיף 35 (1) א'-ב' מותאם. אילולא נוכחות נוזל (שלא צריך להיות) בברך הועדה לא הייתה קובעת נכות".

7.         הנה כי כן, לפי העולה מן הפרוטוקול, קביעת הוועדה נסמכת על בדיקה שערכה למבקש ביום 26.11.08, בה הוברר קיומו של נוזל בברכו של המבקש. קיומו של הנוזל בברך הוא שהביא את הוועדה לקבוע למבקש 5% נכות, ואילולא נוכחות הנוזל לא הייתה קובעת נכות.

           יודגש כי בהחלטת הוועדה  מיום 10.2.10 , לפיה נקבעו למבקש 10% נכות צויין כי תוצאות הבדיקה הגופנית אינן מקנות כל אחוזי נכות, וכי הנכות בשיעור 10% נקבעת "לפנים משורת הדין". בית הדין האזורי קבע בפסק הדין הקודם כי נפלה טעות משפטית בהחלטה זו של הוועדה, והחזיר את עניינו של המבקש לוועדה על מנת שתקבע את נכותו על סמך ממצאים מוכחים. בהחלטתה יישמה הוועדה את הוראות פסק הדין, ונימקה את ממצאיה.

8.      כך גם היה סבור בית הדין האזורי בדחותו את ערעור המבקש על החלטת הוועדה מושא בקשה זו. בנסיבות אלה לא מצאתי הצדקה ליתן רשות ערעור כמבוקש.

 9.        סוף דבר

בקשת רשות הערעור נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ו סיון תשע"ג (4 ביוני, 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: